האחד בחודש השביעי, המכונה בתורה "יום תרועה", הוא מועד עמום ואפוף סוד במקרא. אופיו של היום עוצב בתקופת בית שני, וביתר שאת בספרות חז"ל, בזיקה למצוות התקיעה בשופר ולמגוון משמעויותיה הסמליות, ועבר תמורה מחג מקדשי מובהק לחג הנחוג בגבולין (מחוץ לתחומי המקדש). בסדרה נעקוב אחר תהליכי התפתחותן של הלכות השופר והתקיעות החז"ליים בראש השנה, בתווך שבין הלכה לאגדה. העיון ברובדי ההלכות ובתהליכי התהוותם במשנה ובתלמוד יפתח צוהר לריבוי פניו של היום בעולמם של חכמים: יום של ראשית ובריאה, אירוע המלכה או יום דין נורא? נאזין גם לריבוי הקולות הבוקעים מהשופר: תקיעה כתפילת תחנונים והיזכרות, כהמלכה חגיגית, או כעימות מאגי עם כוחות הרוע.

הרב ד"ר דוד סבתו עוסק במחקר ובהוראת מקרא וספרות חז"ל בבתי מדרש ובמוסדות אקדמיים.